משמורת ילדים

משמורת ילדים הינה אחת מהסוגיות המרכזיות והחשובות ביותר בהליכי גירושין. חשוב מאוד לבחון את סוגיית משמורת הקטינים ברגישות, בזהירות ובתבונה רבה. הנושא של משמורת ילדים בישראל מתייחס להביט החובה אשר חלה על ההורים לדאוג לכל צרכי ילדיהם המשותפים הקטינים, תוך דאגה והבטחה לשלומם, הן מבחינה נפשית והן מבחינה בריאותית.

המונח משמורת מתחלק לשני היבטים:

משמורת משפטית – ההתייחסות המשפטית לעניין המשמורת, כלומר, הוריו הביולוגיים של קטין הינם האפוטרופוסים הטבעיים שלו מבחינה משפטית, גם במקרים של פרידה וגירושין. משמע, שני ההורים הביולוגיים נשארים האפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים והם אלו האחראים על מילוי צרכיהם, וכן על קבלת כל ההחלטות המהותיות באשר לענייני חינוכם, גידולם ועתידם של ילדיהם המשותפים.

משמורת פיזית – מתייחסת למובן הפיזי (מיקומי). כלומר, מתייחסת למקום הפיזי שבו יתגוררו הילדים במקרים של פרידה ו/או גירושין. לרוב מקובל לקבוע הורה אחד אשר יהא ההורה המשמורן, עליו מוטלת החזקתו הפיזית של הקטין, ואילו לגבי ההורה השני נקבעים הסדרי ראיה וביקורים אל ילדיו.

לרוב הביטוי השגור של "משמורת ילדים" יתייחס למשמורת הפיזית.

סוגי משמורת הילדים הקיימים:

משמורת ילדים אצל האם – מצב שבו האם היא ההורה המשמורן אשר הילדים נמצאים בחזקתה ומתגוררים בביתה כדרך קבע, ואילו לגבי האב נקבעים הסדרי ראיה בהם נקבעים ביקורים בשעות וימים קבועים ומוסדרים.

משמורת ילדים אצל האב – על אותו העיקרון כמו האם, רק הפוך.

משמורת ילדים משותפת – מצב בו מתקיימת משמורת משותפת המתחלקת באופן שווה בין ההורים. סוג משמורת זו הייתה פחות מקובלת בעבר, אך כיום הולכת ותופסת תאוצה בישראל.

משמורת ילדים מפוצלת – הפרדת המשמורת בין ילדים להורה אחד. מצב פחות נפוץ. לדוגמה – מצב שבו ילד אחד יהא במשמורת האם, ואילו השני יהא במשמורת האב, כאשר להורה אשר אינו משמורן יהיו הסדרי ראיה קבועים עם הילד אשר אינו המשמורן שלו.