זכויות עובדים

מדי שנה מוגשות לבתי הדין הארציים והאיזוריים לעבודה תביעות רבות הקשורות בהפרת זכויות עובדים. המשפט בישראל מכיר בזכויותיהם הבסיסיות להם זכאים כל העובדים במשק, וזאת ללא תלות בחוזה עבודה אישי או הסכם קיבוצי.
כמו כן החוק קובע כי העובד אינו רשאי לוותר על אף אחת מזכויותיו, אלו ופעמים רבות מבוטלים בבתי הדין הסכמים חתומים אשר יש בהם עבירה כלשהי על חוקי המגן.

המטרה המרכזית שבגינה גם הסכמים קיבוציים ונציגויות עובדים אינם יכולים לעבור על זכויות סוציאליות היא לשפר את תנאיו של העובד אל מעבר לרף החוקי.
במקרים רבים מגזרים מסוימים עובדים תחת הסכמים מיוחדים (למשל מקומות אשר עובדים בימי חג וביום כיפור), אך גם במקרים אלו, אין החוק מותיר ויתור על זכויות המגן הבסיסיות המגיעות לכל עובד.

זכויות המגן העיקריות אשר מטרתן להגן על זכויות העובדים:

ימי חופשה – כל עובד רשאי לנצל מדי שנה ימי חופשה בתשלום. חוק חופשה שנתית מסדיר את כמות ימי החופשה, בדרך כלל כתלות בוותק העובד, וקובע מתי יהיה לנצל את אותם הימים.

ימי מחלה – עובד רשאי לא להגיע למקום עבודתו בגין היותו חולה, וכחלק ממחלתו זכאי לקבל תגמול עבור הימים אשר החמיץ וזאת מתוקף חוק דמי מחלה. כמו כן, כמות ימי המחלה מוסדרת בחוק זה.

הגנת שכר – חוק המגדיר את נושא הלנת השכר, לרבות קביעת מועד אחרון לתשלום המשכורת ודין הלנתה. יתר על כך, החוק קובע כי הנפקת תלוש המשכורת לעובד הינה חובה חקוקה. בנוסף החוק מטיל מגבלות על עיקול שכר וניכויים מסוימים משכר העובד, כמו למשל הפחתת דמי הנסיעה מהשכר.

שעות מנוחה ועבודה – חוק אשר מסדיר את אורך יום העבודה ושבוע העבודה, כמו גם את שעות המנוחה ואת השכר הנוסף אשר ישולם לעובד בגין שעות נוספות או עבודה בימי מנוחה.

שכר מינימום – מסדיר את השכר אשר יוענק לעובד בעבור עבודתו. חוק זה מסדיר גם את שכרם של המועסקים העובדים בתגמול שעתי וגם את אלו העובדים על בסיס שכר חודשי.

חוק הודעה מוקדמת – בעת סיום ההעסקה בין עובד למעביד, מחוייב הצד שקיבל את ההחלטה ליידע את הצד השני באמצעות הודעה מפורטת בכתב על סיום תפקידו, ובנוסף לעשות זאת בהתראה מראש על פי חוק (בדרך כלל בין שבועיים לחודש).

חוק הודעת עובד – הודעה המפרטת את תפקידיו של העובד במסגרת עבודותו בחברה. על המעסיק לשלוח אותה לא יאוחר מ-30 יום מרגע התחלת תפקידו בחברה.